ריו חברה המרכזית רכב בע"מ נ' שועל המדבר בע"מ

החלטה

החלטה זו ניתנת בחלוף המועד להגשת הפסיקה התומכת בטענות ב"כ המשיבה ובלא שהוגשה:

1. בפני התנגדות לביצוע שטר שהם שני שקים, האחד על סך 100,000 ₪ מועד פירעון 20.12.11 והשני על סך 10,000 ₪ מועד פירעון 30.12.11.

השקים נכתבו לפקודת "עאמר מוסטפא" והוסבו לטובת המשיבה.

השקים חוללו בהוראת א.כ.מ וחשבון מעוקל.

בתצהירו של מנהל המבקשת, התומך בהתנגדות לביצוע שטר טען המצהיר כי הנפרע, מר מוסטפא, הוא מנהל חברת רכב קדם בע"מ (להלן: "חברת קדם") וכי בין שתי החברות נכרת הסכם לביצוע עסקת "טרייד אין" לפיה המבקשת תמכור לחברת קדם את הרכב שבבעלותה מסוג ב.מ.וו שנת ייצור 2007 ואילו חברת קדם תספק למבקשת רכב מסוג ב.מ.וו שנת ייצור 2011.

עסקה זו לא יצאה אל הפועל והיא בוטלה.

טוען המצהיר מטעם המבקשת כי סוכם שהשקים הם לביטחון בלבד ולא יועברו לצד שלישי.

עם בטול העסקה, הבטיח מר מוסטפא כי ישיב למבקשת את השקים ולכן הופתע המצהיר מטעם המבקשת כי פירעונם נדרש על ידי המשיבה.

ב"כ המבקשת טוען לכישלון תמורה מלא ואי קיום התנאי בגינו נמסרו השקים.

במעמד הדיון נחקר המצהיר ומחקירתו עלה כי החל ביצועה של העסקה כאשר מסר המבקש את השקים לידי מוסטפא וזה נסע לת"א, מסר את השקים למשיבה וקיבל את הרכב ורישיונו.

כאשר חזר מוסטפא ובקש למסור הרכב למצהיר, התברר כי סופק רכב אחר בצבעו מזה שהוזמן ולכן סירב המצהיר לקבל את הרכב והחזיר למוסטפא את רישיון הרכב.

המצהיר ממשיך ומפרט כי התשלום עבור הרכב החדש, דהיינו, פירעון השקים היה מתבצע באמצעות הלוואה מהבנק ושיעבוד הרכב להבטחת פירעונה.

מאחר והעסקה לא יצאה אל הפועל, לא בוצעה ההלוואה והשקים חוללו בהוראת א.כ.מ.

2. ב"כ המשיבה מבקש כי אדחה את ההתנגדות לביצוע השטר מהטעם של "הגנת בדים".

לטענתו המשיבה הינה אוחזת כשורה בשקים ועל כן טענותיה של המבקשת הנוגעות אך ורק לעסקת היסוד בין צדדים קרובים אינה מקימה עילת הגנה כנגד המשיבה שהינה צד רחוק לעסקה.

עוד טען ב"כ המשיבה כי יש לדחות את טענת המצהיר לפיה המשיבה אינה אוחזת כשורה כעולה מסעיף 14 לתצהיר התומך בבקשה, מאחר ואינה מפורטת וחסרה תשתית עובדתית.

ב"כ המשיבה מבקש כי אתעלם מגרסה שהועלתה במסגרת החקירה הנגדית ואינה מופיעה בתצהיר מאחר ומדובר בגרסה כבושה.

3. תחילה יצוין כי דבר מהאמור בתצהיר התומך בהתנגדות לא נסתר.

ההלכה הפסוקה היא כי בשלב רשות להתגונן בית המשפט אינו שוקל את מהימנות גרסתו של הנתבע ואין הנתבע צריך לשכנע באמיתות טענותיו כפי שפורטו בתצהיר. די בכך שהנתבע מראה בתצהירו הגנה אפשרית כדי ליתן לו רשות להתגונן.